יֵשׁ לִי אֶרֶץ נֶהֱדֶרֶת / יוסף בן משה

יֵשׁ לִי אֶרֶץ נֶהֱדֶרֶת / יוסף בן משה©

לִנְשֹׁם אֶת הָאֲוִיר הַצָּלוּל,
לִדְרֹך עַל רגבי אַדְמָתֵךְ.
לֶאֱהֹב אוֹתָךְ לְלֹא תְּנַאי,
לִרְצוֹת לִהְיוֹת בְּתוֹכֵךְ.
לַחְרֹשׁ אֶת שביליך,
לִקְטֹף אֶת פרחיך.
לִזְרֹעַ, וְלִקְצֹר יבולייך.
לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ שערייך.
מָה יָפָה אַת אַרְצִי
כְּמוֹ אוֹצָר אַתְּ, וְרַק שֶׁלִּי
אֶשְׁמֹר עלייך יוֹם וָלַיִל,
לרגלייך אֶרְקֹד, עַד צֵאת נָשַׁמְתִּי.
כְּמוֹ תִּינוֹק היונק מֵאִמּוֹ,
כְּמוֹ סָב החובק אֶת נכדו,
כְּמוֹ גַּלְגַּל הַסּוֹבֵב אֶת צִירוֹ,
כְּמוֹ עֵץ הַנּוֹתֵן אֶת פריו.
אֵשֵׁב תַּחַת גפנך,
אֲשַׁלֵּב אֶת יָדִי בְּגוּפֵךְ
אֶפְתַּח אֶת עֵינָי, לִרְאוֹת אֶת יופייך,
בשמחתך, וְגַם בכאבך.
יָפָה אַתְּ, וְזוֹהֶרֶת,
יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ נֶהֱדֶרֶת.